חיפוש
  • הילה דותן

איך ביישנות מגנה על הילדים שלנו


נזכרתי במקרה שקרה במקום בו עבדתי:

אמא שהביאה את הילד שלה לעבודה עמדה בגאווה מול חמישה אנשי צוות והציגה אותו:

"תכירו זה יואבי"

יואב החמוד, התבייש, הסתובב לאימו והסתיר את ראשו בין רגליה, כך שלא יראו את פניו.

אמו התנצלה:

"אני לא יודעת מה קרה לו, בדרך כלל הוא מאד חברותי".

מישהי אחרת ניגשה אליו ואמרה לו:

"אתה לא צריך להיות ביישן, בוא אני אראה לך משהו מגניב".

אני מודה, קצת צבט לי בלב שהוא לא היה מובן, שדורשים ממנו להיות דיפלומט ונחמד למי שהוא לא מכיר.

זה גרם לי לחשוב שבחברה המודרנית, לא נותנים לביישנות את הכבוד המגיע לה. איגודהפסיכיאטריה האמריקאית הצהיר עליה במקרים מסוימים כעל "הפרעת חרדה חברתית" (לדברי ד"ר ניופלד).

כשתינוק בן 5 חודשים מתחפר בתוכנו כשמישהו זר ניגש אלינו, מאד קל לנו להזדהות ולהבין את זה. אפילו ניקח צעד אחורה ונגן על התינוק מתחושה של אי נוחות מול אדם שהוא לא מכיר.

המנגנון הזה פועל אותו דבר גם כשהם גדלים.

ילדים לא אמורים להיענות למי שהם לא מקושרים אליו. וזה מגן עליהם!

זה מבטיח את זה שהם לא ילכו אחרי זרים, שהם לא יתנו לאחרים להיות בקרבה פיסית אליהם (לגעת) או לחלק להם הוראות.

בעצם במקרים רבים הביישנות עובדת בשירות ההיקשרות, ובשירות ההורים. ועל כך אנחנו צריכים לברך.

רק כשה"זר" יתקבל ע"י הדמות ההיקשרותית, ההורה, והילד יראה במשך כמה דקות לפחות שיש בניהם חיבור, קשר עין, חיוכים, רק אז הוא ירגיש בנוח להיפתח בפני הזר, והביישנות תתפוגג.

הבהרה קטנה... 

כאן מדובר על ביישנות בפני זרים, ולא ביישנות מההורים (זה כבר משהו אחר).

אז כשהילד שלכם לא אומר שלום לשכנים, מתבייש לפנות למוכר בחנות, או אפילו לא רוצה להגיד שלום לסבתא אחרי שלא ראה אותה מזמן, אל תמהרו להסיק שיש לו בעיה כזו או אחרת.

תזכרו שלהיות קשוב לעצמך קודם לדיפלומטיה.

כשזה קורה לי עם ילדי, ומישהו מעיר לי, אני נזכרת בזה ומחייכת לעצמי.

אני עומדת לצידו ואומרת "זה הגיוני שהוא מתבייש, הוא לא מכיר אותך.." או " לאט לאט סבתא, צריך להתרגל מחדש". ואז אני מקבלת ממנו את המבט והחיוך הקטן שלו בקצה השפתיים שאומר לי "תודה אמא שאת מבינה אותי"..

0 צפיות

/ כתבו לי /

אני פה בשבילכם /

  • Facebook Social Icon

הילה דותן | הדרכת הורים | סדנאות להורים

Asset-4.png