חיפוש
  • הילה דותן

כתבה שלי ב YNET הורים: מקסים בגן, זועם בבית



אתם אוספים את הילד מהגן ולא מבינים למה הוא בוכה, צועק ולפעמים אפילו מתנהג באלימות?

מכירים את זה שאתם נכנסים לאוטו אחרי העבודה, מניחים את התיק ויוצאים לאסוף את הילדים מהגן? אתם מגיעים לגן ומחכים ליד השער. עוד רגע הדלת תיפתח ותחבקו את הקטנצ'יק שלכם. אתם מגיעים אליו, מרימים על הידיים, נותנים את החיבוק המיוחל והולכים לאוטו. שם העלילה מסתבכת ובמקום נסיעה שלווה עם שירים ברדיו ומחשבות על הקפה של אחה"צ, מתחילים הבכי והצרחות.

אתם מגיעים הביתה, הסאגה ממשיכה ואתם לא ממש מבינים למה הוא, או היא, פשוט לא אוהבים לחזור הביתה. מה לא בסדר? הייתם מצפים שישמח לקראתנו ויהנה מהשהות ביחד, נכון? אז זהו, שזה לא בדיוק ככה...

ילדים קטנים חווים הרבה תסכולים במהלך היום: יש להם מעט מאד שליטה על מה שקורה סביבם, במקרים רבים הם מוצפים חושית ורגשית, לוקחים להם, דורשים מהם וכו'. לכל התסכולים האלה מצטרף התסכול הכי עמוק ומשמעותי עבור כל ילד - פרידה מההורה, פיסית או רגשית, מה שמאיים על החיבור. והילד שלכם, יתכן שכיף לו בגן והוא גם אוהב את הגננת, עדיין ככל שעובר הזמן והפרידה מתארכת, התסכול כתוצאה מהריחוק מההורה הולך ומצטבר בגוף. וכשלתסכול הזה אין דרך אחרת לצאת, זה מגיע לכל אותן התנהגויות לא רצויות כמו צרחות, מכות, קללות וכדומה. איך ייתכן שהאגרסיביות דווקא מופנית אל ההורה? ילדים נוהגים באגרסיביות כלפי הוריהם משום שהם המקום הבטוח שלו והם מרגישים בנוח לפרוק את התסכול בנוכחותם. לדברי ד"ר גורדון ניופלד, הפסיכולוג הקליני הידוע, גילאי 3-5 הם הגילאים הכי אגרסיביים בחיי אדם. לפחות עד גיל 5, קליפת המוח הקדם מצחית לא מפותחת דיה ולכן אין להם אפשרות לחוש שתי רגשות סותרים בו זמנית. זאת אומרת שברגע שהילד מתוסכל וכועס, הוא לא יכול לזכור שהוא גם אוהב ולא רוצה לפגוע, כך שאין את הרגש שאמור למתן את ההתנהגות. ילדים קטנים נוטים להיות אימפולסיביים, לא ממותנים ולא שולטים בתגובותיהם. זה בטבע שלהם וישתנה עם הגיל. אז מה עושים עד אז? תקדימו תרופה למכה- התרופה לפרידה זה יותר קירבה. לפני שהולכים לגן תוודאו שהקדשתם לפחות 10 דקות של מגע, חיוכים, חיבוקים ומילים טובות. כך ממלאים לו את המצבר ומצמצמים את תסכול הפרידה. גשרו על הפרידה - כשאתם שולחים את הילד למסגרת, נסו למצוא דרך שתעזור לו "להחזיק בכם" ולשמור על החיבור גם כשאתם לא לידו. אם זה תינוק, תשלחו אתו פריט לבוש עם הריח שלכם, שיוכל להרגיש את נוכחותכם באמצעות חוש הריח. לילד קצת יותר גדול אפשר לתת משהו ששייך לכם ולבקש ממנו לשמור אותו עד שתתראו - תמונה שלכם שישים במגירה, ציור עם לבבות, צמיד חרוזים שבו כל חרוז מסמל את הקשר אליכם כגון נשיקה, חיבוק ואהבה, ואפילו לתת נשיקה לדובי ולהציע לנשק את הדובי ולהרגיש את הנשיקה שלכם כשהוא מתגעגע. צריך לזכור גם לצמצם ולגשר על פרידה רגשית – כשאתם מאיימים, צועקים, מתרחקים או מתעלמים, מופעל אצל הילד מנגנון בהלה שאומר לו ש "הקשר עם אמא בסכנה", מה שמגביר את תחושת התסכול ואת ביטויי האגרסיביות. אם זה קרה, אל תחכו שהילד יבוא להתנצל. קחו את היוזמה, שדרו ששום דבר לא יכול לחבל במערכת היחסים ותזכירו לו את נקודת החיבור הבאה אתכם - "אני מחכה שנשב לאכול"; "אני רוצה שנשב לקרוא עוד מעט". זה מרגיע לדעת שההורה עדיין איתי. מה עושים כשהילד לא מוכן לקבל "לא"? אם הילד חוזר מהגן ורוצה שהכל יקרה בדרך שלו. בשנייה הראשונה שהוא מקבל "לא", נניח משום שלא הרשיתם לו לאכול עוד עוגייה, יתחיל תהליך מעניין. הדבר הראשון שהמוח שלו ינסה לעשות זה לנסות לשנות את ההחלטה - הילד ינסה לשכנע, לצרוח ולדרוש את מבוקשו. כשזה לא קורה והוא נתקל מול גבול שאין ביכולתו לשנות, המוח שלו אמור להגיע למבוי סתום שבו הוא מבין שזה לא יקרה ואז אמורות להופיע דמעות של עצב. בנקודה הזו חשוב שההורה, גם אם הוא זה ששם את הגבול, ייתן לילד נחמה והרבה הזמנה לדמעות הללו. הדמעות האלה, של עצב ואכזבה בידיו המכילות של ההורה, מסייעות לילד לפרוק תסכולים שהצטברו, קטנים כגדולים, ולהתאושש מהם. ברגע שהוא ממצה את הבכי הזה, הוא יכול להירגע ולהתפנות לענייניו. תהליך ההסתגלות הוא תהליך רגשי חשוב וחיוני שיפתח את היכולת הזו להתאושש ולצמוח מכישלונות, טראומות ומשברים גם כמבוגר. הבעיה היא שהחברה שלנו אינה תומכת בדמעות. משפטים כמו "אין לך מה לבכות", "רק תינוקות בוכים" או "אני לא מבינה אותך כשאתה בוכה", מונעים מהילד את הלגיטימציה לבכות ולא מאפשרים לתהליך ההסתגלות להתרחש. אם התסכול לא יצא דרך אותן דמעות, במקרים רבים זה יגיע לאגרסיביות, ולכן חשוב מאד שההורים יתמכו בתהליך ויאפשרו לילד מקום בטוח לבכות בו - בלי העלבות, ביקורת או חוסר הזמנה. מה עושים אם הילד לא מגיע לדמעות של עצב וממשיך להיות אגרסיבי? קודם כל מונעים מהילד מלפגוע באחר או בעצמו במידת הצורך. כשאנחנו והם בסערת רגשות, זה לא הזמן לטפל בענייני משמעת או לחנך. המטרה היא לעבור את ה"אפיזודה" במינימום נזקים למערכת היחסים. קשה מאוד לשלוט בילד שלא שולט בעצמו. נסו לשלוט בנסיבות במקום בילד - שנו נושא, תודיעו לו שיוצאים לסיבוב או הציעו משחק משותף. תזכירו לעצמכם שהאגרסיביות שלו נובעת מתסכול ושהדבר האחרון שהוא זקוק לו זה שתוסיפו אש למדורה ותכעסו, תאיימו או תצעקו עליו. תבינו מה עובר על הילד ותגיעו למפגש אתו מוכנים לעזור לו כי הוא זקוק לכם! תזכרו שזה לא נגדכם, הוא לא בודק גבולות, לא קורא תיגר ובטח שלא מנסה לפגוע בדבר היקר לו מכל. הוא פשוט מתוסכל ואין לו מושג מה לעשות עם זה. דווקא במקומות המאתגרים האלה שבהם הילד מתנהג בצורה לא נאותה, זה המקום לפתוח את הלב, להוכיח לו שהקשר שלכם יותר חזק מכל התנהגות ולעזור לו לצלוח את הקושי, בלי לאבד את החיבור שלו אליכם, שכל כך חיוני למנוחה הרגשית והצמיחה שלו. נפתחת סדנת הורים ללימוד ויישום הגישה. כל הפרטים כאן לינק לכתבה ב ynet הורים כאן

0 צפיות

/ כתבו לי /

אני פה בשבילכם /

  • Facebook Social Icon

הילה דותן | הדרכת הורים | סדנאות להורים

Asset-4.png